<h1>כל בו סימן קמ"ה</h1>
<h2>דף ח.</h2>
תשובה לגאון ז"ל ומי שנשבע [בחלום] אין עליו לקיים את שבועתו ולא נאסר באסר בחלו' על עצמו שהרי שלא בחלום אינו חייב עד שיהיו פיו ולבו שווין והיאך יתחייב מתוך חלום, אלא אם רצה לעשות מדה יתירה חכם מתיר לו כענין נדוהו בחלום שיביא עשרה בני אדם ומתירין לו אף על פי שאינו צריך דקיימא לן דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין.
שאלה מי שנדר בחלום על דעת רבים שלא יאכל בבית פלוני עד זמן פלוני אם יש להתירו כשאר נדרים שנדר בהקיץ וכיון שנדר על דעת רבים שלא יאכל בבית פלוני עד זמן פלוני אם יש להתירו אפילו שלא לדבר מצוה ובג' כשאר נדרים או לא. תשובה לא אמרו בגמרא בנדוהו בחלום אלא לחשש בעלמא חושש אני לרוחא דמלת' אפילו בשבועו' ונדרים ומכל מקום בהתר בעלמא בפני שלשה בנדרים בעלמא סגי. ובמסכת ברכות שנינו [נ"ה ע"ב] הרואה חלום ונפשו עגומה ילך ויפתרו לפני שלשה דרחימי ליה. וראיתי בתשובת הגאונים שנשאל על מי שנדר בחלום או נשבע. והשיב מביאין עשרה בני אדם דידעי למיקרי ומרחמי ליה ויתירו לו את נדרו ובחרטה כמי שנדר ונשבע בהקיץ. ומייתי ראיה מההיא דאמרינן [יומא פ"ז ע"א] החוטא לחבירו ומת מביא עשרה בני אדם ומשתטח על קברו ואומר חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני זה ויענו כלם מחול לך שלשה פעמים וראוי להתנהג לכל אדם כך.
<h2>דף ח:</h2>
בתוספות מותר לחכם להתיר נדר אף על פי שאין הנודר בעיר אלא ששלח לו חרטתו על ידי שליח והשליח פורט את הנדר. ומה שאמרו בגיטין [מ"ו ע"א] גבי מוציא אשתו משום נדר אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין לאו למימרא שתהא צריכה לבא לבית דין אלא הבזוי הוא כשישמעו הבית דין שנדרה והיא נדרנית. וה"נ אמרינן בנדרים דאדם נעשה שליח לחרטת אשתו. אבל הרמב"ם ז"ל כתב זה שנשבע צריך לבא אצל חכם בין איש בין אשה ואין עושה שליח להשאל לו על נדרו. והבעל נעשה שליח לחרטת אשתו ומתירין לה ובלבד שיהיו הג' מקובצין אבל לא יקבץ אותם להתיר לה לכתחלה ואינו נעשה שליח להתיר לו נדרי אשתו.
<h2>דף כב:</h2>
כל צבורא דמתקבלין עליהון מלתא למעבד וגוזרין גזרתא בספר תורה ובשמתא ובחרמו' דלא למעבר עלה ונהגו בה אסורא ובתר הכי מתחרטין וקא חזן דלא יכולין צבורא למיקם ביה. הכין חזינן דודאי יוכלין לבטוליה ובטילא מכמה טעמים. חדא דאמרינן פותחין בחרטה ועוד דלא מתבעי להון למגזר גזירה על צבורא מאי דלא יכולין צבורא למיק' ביה דקאמרינן [ע"ז ל"ו ע"א] אין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה. הלכך מן הדין יכולין צבור לבטלה לההיא גזרתא דגזרי ולית עליהון עונש בגיהנם.
<h2>דף כג:</h2>
נוסח כל נדרי וחרמי מהרב רבינו סעדיה ז"ל. כל נדרים ואסרי' וחרמי' ושבועות וקיומים שנדרנו ושאסרנו ושחרמנו ושנשבענו ושקיימנו על נפשנו בשבועה מיום הכפורי' שעבר עד יום הכפורים הזה הבא עלינו מכלן חזרנו ובאנו לפני אבינו שבשמים אם נדר נדרנו אין כאן נדר אם אסר אסרנו אין כאן אסר אם חרם חרמנו אין כאן חרם אם שבוע' נשבענו אין כאן שבוע' אם קיום קיימנו אין כאן קיו' בטל האסר מעיקרו בטל הנדר מעיקרו בטל החר' מעיקרו בטלה השבוע' מעיקר' בטל הקיום מעיקרו אין כאן לא נדר ולא חרם ולא שבוע' ולא קיום יש כאן מחילה וסליחה וכפרה ככתוב ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה. כתב רבינו יעקב ז"ל בספר הישר כל נדרי דאמרינן ביום הכפורים זה עד יום הכפורים הבא עלינו לטובה כלהון יהון שביקין וכן עיקר. והאומר מיום הכפורים שעבר עד יום הכפורים הזה הבא עלינו אינו אלא טועה שאי אפשר להתיר עצמו בלא חרטה דמעיקרא ובלא יחיד מומחה או שלשה הדיוטות וכי נהיגי לומר מיום הכפורים זה עד יום הכפורים הבא עלינו לטובה וזהו העיקר. וסמך הדבר הא דאמרינן בגמרא הרוצה שלא יתקיימו נדריו של כל השנה כולה יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדרים שאני עתיד לידור כל השנה כולה יהו בטלין כי הן בטלין ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר. ומה שנהגו לאמרו שלשה פעמים שכן רוב דברי חכמים משולשין [מנחות ס"ה ע"א] מגל זו מגל זו מגל זו קופה זו קופה זו קופה זו.
<h2>דף כח.</h2>
אותן יהודים שמשביעין אותם השרים שלא לצאת מארצם יכולין לישבע סתם שלא יצאו ובלבד שיחשבו היום. ואפילו הוא מפרש שלא יצאו כל ימי חייהם יכול לחשב בלבו כל ימי חייו אם לא יהיה לו צורך. ואם מבטל בשפתיו בלחש כל שכן שטוב יותר. לשון זה מה"ר יהודה ב"ר יצחק ז"ל.
<h2>דף לה.</h2>
ירושלמי [נדרים פ"ד ה"ב] רבי בון ב"ר חייא בעי נדר מן הככר מהו לחמם בו ידיו. ושמעינא מן הדא אמר הככר זה הקדש ואכלו בין הוא בין אחר מעל ולפיכך יש לו פדיון. אם אמר הרי הוא עלי [הקדש] אכלו מעל בו בטובת הנאה שבו דברי רבי מאיר אחרים אמרו לא מעל לפיכך אין לו פדיון. לא אמר אלא אכלו הא לחמם בו את ידיו מותר. תלמידוי דרבי יונה משום רבי בון בר רבי חייא באומר לא אוכלנו ולא אטעמנו. עד כדון צריכה נדר מן הככר מהו להחם בו את ידיו.
<h2>דף עא:</h2>
לרבינו האיי ז"ל גרושה מותר להחזירה ביומ' ואפילו לשעת' ואין בכך כלום.
<h2>דף פז.</h2>
ומי שנשבע והיו פיו ולבו שוים בשבועה ואחר שנאסר חזר בו מיד תוך כדי דבור והוא כדי שיאמר התלמיד לרב שלום עליך רבי ואמר אין זו שבועה והוא אומר נחמתי חזרתי בי הרי זה מותר. וכן אם אמרו אחרים חזור בך או מותר לך וקבל מהם תוך כדי דבור ואמר בפיו הן או חזרתי הרי זה מותר. אבל אם חזר בלבו ולא הוציא בפיו אפילו בתוך כדי דבור צריך שיוציא החזרה מפיו כמו השבועה.
<h2>דף צ.</h2>
כתב הראב"ד מי שנדר לצאת ממקום פלוני עד זמן ידוע אין מתירין נדרו עד שיגיע הזמן שאין מתירין נדר עד שיחול האסור. והשיב עליו החכם רבי מאיר בר יצחק דלא אמרו כן אלא היכא דתלה נדרו בפירוש בדבר שאין הנדר חל מעצמו עד שיתקיים האחר כגון קונם שאיני נהנה לאבא ולאביך אם עושה אני לפיך רבי נתן אומר לא יפר. וכן קונם שאיני נהנה לפלוני והריני נזיר אם אשאל עליו שאין כאן נדר מעצמו עד שיתקיים מעשה אבל נדר שיעשה האדם ליום ידוע כגון שאמר אתענה ליום פלוני כיון שהזמן עתיד לבא ואין הנדר תלוי בדבר אחר מתירין אותו שהרי חל מעתה כשיבא הזמן ורבנן קשישי הכי הוו עבדי.
